רִבִּי פְּרִירָא אוֹקִיר לְרִבִּי יְהוּדָה נְשִׂייָא תְּרֵין פּוּגְלִין בֵּין רֵישׁ שַׁתָּא לְצוֹמָא וַהֲוָה פֻקֵי שִׁמִיטְתָא וַהֲוָה אִית בּוֹן טְעוּנָא דְּגַמְלָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי. לֵית אִינּוּן אֲסִירִין. לָאו סְפִחִין אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ בְּפֻקֵי שְּׁמִיטְּתָא אִיזְדַּרְעוּן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתִּיר רִבִּי לִיקַח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד.
Pnei Moshe (non traduit)
באותה שעה התיר ר' ליקח ירק מוצאי שביעית מיד. מפני שראה שמצוין הן בזמן קצר אחר שנת השביעית וכדתנן בפ' ששי דשביעית:
לית אינון אסירין. דהא ודאי משביעית הן וכי לאו ספיחין אינון וספיחי שביעית אסורין והשיב לו רבי פרידא שבמוצאי שביעית נזדרעו אחר ראש השנה ואע''פ כן היו שכיחים הרבה קודם יה''כ:
אוקר. כיבד לר' יהודא נשייא הוא רבינו הקדוש בשני מיני צנון בין ראש השנה ליום הכפורים והוה באותו זמן מוצאי שביעית והיו שכיחין כל כך שהיו יכולין להטעין בהם משאות שהגמל צריך לישא אותם:
חַד בַּר נַשׁ שִׁילַּח לָאֲרוּסָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע 29a קָֽרְיוֹת מִינֵי חַרְת בֵּין פֶּסַח לָעֲצֶרֶת. וְלֹא אִיתְקַשֵּׁי לָרַבָּנִן אֶלָּא מְנָן אַייתֵי זֶרַע דְכִיתָּן וְזֵיתִין.
Pnei Moshe (non traduit)
קריות. קרונות ממיני חרת הם חסיות וכיוצא ולא הוה קשה לרבנן ולא תמהו על כל המינים שמצא בזמן שבין פסח לעצרת אלא על זרע פשתן וזיתים חדשים תמהו ביותר מנין היה לו זה בימים האלו:
הלכה: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים כול'. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. שִׁייֵר מְטַלְטְלִין לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֶלָּא הִנִּיחַ לוֹ מָעוֹת וְלָקַח קַרְקַע כְּמִי שֶׁשִּׁייֵר לוֹ קַרְקַע. וְדָא דְתֵימַר. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ מַתָּנָה. בְּאוֹתוֹ שֶׁלֹּא הִבְרִיא. אֲבָל אִם הִבְרִיא הָדָא הִיא דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. עָשׂוּ דִבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן. וְהוּא שֶׁמֵּת מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. מְסוּכָּן שֶׁחִילֵּק נְכָסָיו בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַׁבָּת מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. וְאִם הוּא בָרִיא עַד שֶׁיִּכְתּוֹב בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַחֲזָּקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בכסף. כלומר באחד מן הקנינים הללו כדין קנין המבואר בפ''ק דקידושין:
עד שיכתוב. שטר בקנין:
מסוכן. והוא שקפץ עליו החולי כדאמרינן בפ' האומר התקבל והוי כמצוה מחמת מיתה דלעולם מה שעשה עשוי ואם מת מקיימין דבריו:
והוא שמת מאותו החולי. דוקא אם מת מאותו החולי שציוה אבל אם הבריא אפי' אח''כ מת לא דאז אין דינו כמתנת שכיב מרע דכשהבריא היה יכול לחזור בו:
הדא היא דאמר ר' יוחנן וכו'. דדברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ואם הוא בפירוש מתנת שכ''מ א''צ קנין:
ודא דתימר וכו'. הגי' נשתבשה בכאן והגי' במס' פיאה פ''ג היא הנכונה וה''ג התם שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת והוא שהבריא. ופירושו נתבאר למאי דפרישית במתני':
גמ' שייר מטלטלין לא עשה כלום. לא הוי שיור אלא א''כ הניח מעות ולקח קרקע כלומר שיש בהן כדי ליקח קרקע כמי ששייר לו קרקע:
משנה: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. לֹא כָתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע הוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע הָייִתִי וְהֵן אוֹמְרִים בָּרִיא הָיָה צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁשְּׁכִיב מְרַע הָיָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וחכמים אומרים. לא אזלינן בתר השתא אלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ומקבל המתנה שבא להוציא מיד הנותן בדבר שהוא מוחזק בו עליו להביא ראיה שבריא היה באותה שעה והלכה כחכמים:
צריך להביא ראיה שהיה שכ''מ. דבתר השתא אזלינן והאידנא בריא הוא ועליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע בשעת המתנה:
לא כתב בה שכיב מרע. לא היה במתנה לשון שכ''מ כדקציר ורמי בערסיה ואף לא לשון מתנת בריא כד הלך על רגלוהי בשוקא ולא שייר כלום:
מתני' שייר קרקע כל שהוא. והוא הדין אם שייר לעצמו מטלטלין מתנתו קיימת ואם עמד אינו חוזר והוא שקנו מידו על אותה מתנה דמתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא קנו מידו לא קנה המקבל מתנה אפילו מת השכיב מרע ודוקא בשנתן סתם ולא פירוש בה שהיא מתנת שכ''מ ובזה אנו אומדין דעתו הואיל ושייר לא נתכוין אלא להקנות לו מחיים במתנת בריא והלכך צריכה קנין אבל אם נתן לו המקצת בפירוש במתנת שכ''מ שאינו אלא לאחר מיתה אין צריך קנין ואם עמד חוזר ואם מת קנה זה המקצת ואם היה בה קנין הוא מגרע כח המקבל אלא א''כ נראה בשטר שאין הקנין אלא ליפות כחו כגון שכתוב וקנינו ממנו מוסיף על המתנה זו שאז המתנה קיימת ואם לא שייר לעצמו כלום ועמד חוזר ואפי' קנו מידו כדי ליפות את כחו ואם כתב בפירוש שנותן כל נכסיו מהיום והקנה לו מחיים אין זה מתנת שכיב מרע כלל אלא כשאר מתנת בריא שאם קנו מידו קנה המקבל ואין זה יכול לחזור בו. ומצוה מחמת מיתה דשמעינן ליה דקאמר ווי ליה דמיית וכיוצא בזה שניכר שצוה מחמת שהיתה דעתו נוטה שהוא מת ודאי אם עמד לעולם חוזר בין שייר בין לא שייר ואפילו קנו מידו ואם מת קנה המקבל אפילו בלא קנין:
והוא אומר שכ''מ הייתי. ועכשיו עמדתי וחוזרני בי והמקבל אומר בריא היה ולא יכול לחזור:
משנה: הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסוּכָּן נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת נִקְנִין בַּכֶּסֶף וּבַשְׁטָר וּבַחֲזָקָה וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת אֵינָן נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה. אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְּאִימָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָֽיְתָה חוֹלָה וְאָֽמְרָה תְּנוּ כְבִינָתִי לְבִתִּי וְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מְנָה וָמֵתָה וְקִייְמוּ חֲכָמִים אֶת דְּבָרֶיהָ. אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵן אִימָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן. ר''א לית ליה דברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ואפילו מצוה מחמת מיתה ס''ל דאין מתנתו מתנה אלא בקנין כמתנת בריא ואין הלכה כר''א:
רוכל. שם אביהן:
כבינתי. תרגום רדידין כבנתא:
בני רוכל תיקברן אימן. כלומר אין מביאין ראיה מהם שרשעים היו והלואי תיקברן אמן וקנסי רבנן להו והלכך קיימו לבת המתנה ואע''פ שלא היה מן הדין:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר. שְׁמוּאֵל אָמַר. חִילּוּפִין הִיא מַתְנִיתָא. מָהוּ חִילּוּפִין הִיא מַתְנִיתָא. חֲבֵרַייָא רַבְרְבַייָא אָֽמְרֵי. עֵדִים. חֲבֵרַייָא זְעִירַייָא אָֽמְרֵי. אֵין עֵדִים. כְּלוּם פְּלִיגֵי אֶלָּא עַל הָעֵדִים. אָמַר רִבִּי אָחָא. כֵּיוָן שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם לִכְתּוֹב שְׁכִיב מְרַע וְלֹא כְתַבְתֶּם שַׁקָּרִים אַתֶּם.
Pnei Moshe (non traduit)
חילופין היא מתנית'. בשתי לשונות חלופין זה מזה יש לפרש המתני' כדמסיים ואזיל:
חברי רברבייא. הגדולים שבחבורת הישיבה אמרי עדים כלומר דמפרשי ראיה דקתני במתני' ראיה בעדים הוא דשואלין את העדים שבשטר אם שכיב מרע היה אם לאו:
חברייא זעירייא אמרי אין עדים. שאין כאן עדים שבשטר וכלומר שאין עדי השטר כלום בעדות זה כדמסיק:
כלום פליגי אלא על העדים. קושיא היא דמ''ט פליגי בזה ולמה לא יהו עדי השטר נאמנין בדבר:
אמר רבי אחא. היינו טעמא דאין בעדותן כלום מפני שזה אומר להם מכיון שאמרתי לכם לכתוב בשטר לשון שכיב מרע ולא כתבתם א''כ שקרים אתם ושוב אין אתם נאמנים בעדות זה והיינו טעמא דקאמרי אין עדים:
רִבִּי יַנַּאי בְשֵׁם רִבִּי. יַד הַשְׁטָרוֹת לַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. לֹא כָתַב לָהּ שְׁכִיב מְרַע וְהוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע וכול'. וַהֲוָה רִבִּי יַנַּיי מְקַלֵּס לֵיהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יָלִיזוּ מֵעֵינֶיךָ וגו'. חַד טְלִי זְבִין נִיכְסוֹי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. חֲזָקָה עַל בֶּן דַּעַת חָֽתְמוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לַעֲקוֹר נִכְסִין מִמִּשְׁפָּחָה עָלָיו לְהָבִיא הָֽרְאָייָה. אוֹמֵר רִבִּי יוֹחָנָן. יַד הַשְׁטָרוֹת לָעֶלְיוֹנָה. רִבִּי יָסָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מַה בְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. יַד בַּעַל הַשְּׁטָר לַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא יַד הַשְׁטָרוֹת לָעֶלְיוֹנָה. וְהֵיךְ אַתּוּן אָֽמְרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְאָמַר. חֲזָקָה עַל בֶּן דַּעַת חָֽתְמוּ. וָתְּ אָֽמְרָת. מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לַעֲקוֹר נְכָסִים מִמִּשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא לָא אָֽמְרִית הָדָא מִילְּתָא. אָמַר רִבִּי זֵירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. אֲפִילוּ בָּעֵי רִבִּי יוֹחָנָן מִיכְפּוֹר. וְלָא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵם רִבִּי. יַד בַּעַל הַשְּׁטָר לַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אֶלָּא חֲכָמִים שֶׁהֵן כְּרִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ליה. דליתא להא מילתה אלא ד''ה מודים דאמרינן יד בעל השטר לעליונה:
והיך אתון אמרין וכו'. חזר ר' יסא והקשה לו ואיך אתה אומר בדבר הזה דאתא האי עובדא דלעיל לפניכם ואתה בעצמך אמרת מכיון שקיבל עליו הלוקח לעקור וכו' עליו להביא ראיה אלמא דיד בעל השטר לתחתונה סבירא לך:
אנא לא אמרית הדא מילתא. ושקר אמרו משמי:
אפילו בעי ר' יוחנן מיכפר. אפילו רוצה להכחיש אלו דברים שאמרו בשמו בהאי עובדא על כל פנים זה לא יכול להכחיש הא דלעיל דלא כן אמר ר' ינאי צ''ל בשם רבי יד בעל השטר לתחתונה ועל זה אמר רבי יוחנן בפשיטות ולאו מתניתא היא אלמא דהכי סבירא ליה:
אלא. ומשני דהא ל''ק דר' יוחנן לא אמר אלא דדברי חכמים שהן הולכין כרבי אבל ר' יוחנן לא פסק הלכה כחכמים דסבירא ליה כרב ירמיה בשם רב דאמר הלכה כר' מאיר והיינו דקאמר יד בעל השטר לעליונה:
מה ברבי. מה את עביד להא דרבי דאמר ר' ינאי בשמיה דיד בעל השטר לתחתונה:
אומר ר' יוחנן. בעלמא קאי היה אומר ר''י דלעולם אמרי' יד בעל השטר על העליונה ולקמן פריך עלה ממילתא דר''י גופיה:
חזקה על בן דעת חתמו. אין העדים חותמין על השטר אא''כ יודעין בו שהוא גדול ובן דעת ויד הלוקח על העליונה ורבי יוחנן פליג דמכיון שהלוקח הזה קיבל עליו כלומר שבא לעקור הנכסין מחזקת המשפחה עליו להביא ראיה שהיה בן דעת בשעת מכירה:
חד טלי זבין נכסוי. נער אחד מכר נכסיו ואתא עובדא וכו' משום שהקרובים טענו כשהוא קטן מכר ואין במכירתו כלום:
והוה ר' ינאי מקלס ליה. לר' יוחנן וקרא עליו המקרא הזה הזלים זהב מכיס על שם שהוציא זה הטעם מדין משנתינו ומצא בה הדין שאמר בשם רבי וקרא עליו בני וגו':
ולאו מתניתא היא. וכי לא שמענו זה ממתני' לא כתוב בה וכו' דקי''ל כחכמים דס''ל המוציא מחבירו עליו הראיה ויד בעל השטר על התחתונה:
יד השטרות לתחתונה. כל היכא דאית ביה ספיקא בלשון הכתוב בשטר ויש לפרשו כך או כך אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ומפרשינן לחובה שלו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיטְמָא בְסָפֵק בִּקְעָה בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. בָּא לִשְׁאָל בִּימוֹת הַחַמָּה נִשְׁאֲלִין לוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים נִשְׁאֲלִין לוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד יָמִים הַסְּמוּכִים 29b לַגְּשָׁמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד ימים הסמוכים לגשמים. כלומר הא דאמרינן דאם בא לשאול בימות הגשמים מורין לו כאלו היתה ספק טומאתו בימות הגשמים והוי ספק טומאה ברשות היחיד וטמא דוקא שאירע לו בימים הסמוכים לגשמים דבהא הוא דשייך לומר דניזל בתר השתא אבל אם אירע לו הספק זמן רב מקודם השאלה לא שייך בכי הא למימר דבתר השתא אזלינן ולעשות הדבר כמי שאירע לו היום הואיל וימים רבים בין המקרה לבין השאלה. והה''ד נמי ברישא אם בא לשאול בימות החמה דבעי ג''כ שיארע לו הספק בימים הסמוכים לימות החמה וחדא מינייהו נקט ובהא דמסיים מפרש לה:
נשאלין לו בימות החמה. כלומר שנזקקין לו בשאלתו כאלו ספק טומאתו בימות החמה היתה דבתר השתא אזלינן והוי ספק טומאה ברה''ר וטהור:
בא לישאל בימות החמה. לדברי ר''מ מפרש לה דהכל הולך אחר זמן השאלה:
נטמא בספק בקעה וכו'. כלומר שהטומאה היתה בספק ואירע לו בבקעה ודין בקעה בימות החמה שאין הזרעים בתוכה הוי כרשות הרבים ובימות הגשמים שהזרעים בתוכה ואין רגל אדם מצוי בה הויא כרשות היחיד והשתא קאמר דאם אירע לו ספק טומאה בה בין בימות החמה בין בימות הגשמים אלא דהשאלה לא היתה באותו זמן אלא אח''כ כדמסיק ואזיל ומחלוקת ר''מ וחכמים דמתני' היא אי אזלינן בתר השתא או לא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source